הבניין הראשי של תחנת הרכבת ההיסטורית בקו יפו–ירושלים הוקם בשנת 1891, ושנה לאחר מכן נחנך מתחם התחנה כולו. המבנה, שתוכנן בהשפעה אירופאית, שימש לכניסה, להמתנה ולמעבר אל רציף הרכבת, ובקומתו השנייה שכנו משרדי התחנה.
שבע דלתות מקושתות, שמוקמו בשתי הפאות הארוכות של המבנה בקומת הקרקע, אִפשרו לנוסעים מעבר קל אל הרציף וממנו החוצה. המבנה שטוח הגג בנוי אבן כורכר, חופה בטיח, ופינותיו הודגשו בבליטות. גגון חיצוני הותקן בשלב מאוחר יותר מעל הדופן הקרובה למסילה על מנת להגן על הנוסעים מפני פגעי מזג האוויר.